בית - מאמרים - ביאור ההפטרה פרשת כי תשא זכור תשפ"ה

.

עוד עדכונים

ביאור ההפטרה פרשת כי תשא - זכור תשפ"ה

ו אדר תשפ"ה | 06/03/2025 | 19:55

Media Content

 

 

הפטרה דמוקפין

 


הקשר בין ההפטרה לפרשה
 


בהפטרה מסופר על מחיית עמלק כעונש על שיצא למלחמה נגד ישראל, וזה מעין המפטיר פרשת זכור שמסופר על עמלק שיצא לקראת ישראל למלחמה, ועל מחייתו.

 

תוכן ההפטרה

 

שמואל אומר לשאול שילך בשליחות ה' וישמיד את עמלק גם ציוהו שלא יקחו מאומה, אלא ישמידו ויחרימו את הכל.
שאול אסף חיילים ויצא למלחמה נגד עמלק. הכה אותם והשמידם, אך שאול והעם חסו על אגג מלך עמלק שלא הרגוהו אלא לקחוהו בשביה. גם חמלו על הצאן והבקר ועל הדברים הטובים שלא החרימו אותם, והשחיתו רק הדברים הבזוים והנשחתים.
ה' הודיע לשמואל שניחם על שהמליך את שאול כי לא קיים את דבר ה', שמואל כעס על עצמו, וי"א על שאול אך התפלל עליו כל הלילה, בבקר נפגש שמואל עם שאול שברך אותו ובישר לו שקיים את דבר ה',
שמואל הוכיחו על שעטו על השלל ולא החרימו הכל, שאול ענהו שהעם חמל על הצאן כדי לזובחם לה', אך שמואל אמר לו שנכשל בדבר זה, כי לשמוע בקול ה' זה טוב מזבחים ועולות. לכן לא יועילו הפצרותיו כי ה' מאס בו כמלך.
שאול מבקש משמואל שילך עמו וישתחווה לה', שמואל מסרב וכשעמד ללכת אחז שאול בכנף מעילו כדי לעכבו, ואז נקרע המעיל. ושמואל אמר לו שזה סימן מה' שקרע ממנו את המלוכה, ונתנה לרעו הטוב ממנו, גם אין לו לצפות לביטול הגזרה כי אין מה לעשות.
עם כל זאת שאול מבקש משמואל שיכבד אותו נגד זקני עמו וישתחוה לה'. שמואל נעתר לו בזה ואחר כך הרג שמואל את אגג מלך עמלק.

 


שמואל א' פרק ט"ו, פסוק ב' - ל"ד.

 

בוַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל_שָׁא֔וּל אֹתִ֨י שָׁלַ֤ח יְהֹוָה֙ לִמְשָׁחֲךָ֣ למשוח אותך לְמֶ֔לֶךְ [א] עַל_עַמּ֖וֹ עַל_יִשְׂרָאֵ֑ל ואתה רואה שדבר זה נתקיים ודבר ה' בפי אמת, ולכן וְעַתָּ֣ה שְׁמַ֔ע לְק֖וֹל דִּבְרֵ֥י יְהֹוָֽה ולא תפקפק בדבריו להחרים ולהאביד מן העולם כל הנמצא לעמלק (מ"ד): בכֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת פָּקַ֕דְתִּי [ב] זכרתי (מ"צ) אֵ֛ת אֲשֶׁר_עָשָֹ֥ה עֲמָלֵ֖ק לְיִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁר_שָֹ֥ם לוֹ֙ מארבים וחיילות (רד"ק) בַּדֶּ֔רֶךְ [רמז לו על אליפז ששיגר אותו עשיו להרוג את יעקב אבינו בדרכו לחרן] בַּעֲלֹת֖וֹ מִמִּצְרָֽיִם: געַתָּה֩ לֵ֨ךְ וְהִכִּֽיתָ֜ה [ג] אֶת_עֲמָלֵ֗ק וְהַֽחֲרַמְתֶּם֙ תכלה ותשמיד ותכרות (מ"צ) וי"מ מלשון חרם וקללה (עיין רד"ק) אֶת_כָּל_אֲשֶׁר_ל֔וֹ וְלֹ֥א תַחְמֹ֖ל ותרחם עָלָ֑יו וְהֵמַתָּ֞ה ותמית מֵאִ֣ישׁ עַד_אִשָּׁ֗ה מֵֽעֹלֵל֙ נער רך בשנים (מ"צ) שגדול מהיונק וְעַד_יוֹנֵ֔ק תינוק שיונק חלב, ואף את הבעלי חיים שלהם תשמיד מִשּׁ֣וֹר וְעַד_שֶֹ֔ה מִגָּמָ֖ל וְעַד_חֲמֽוֹר מכיון שהיו בעלי כשפים ומשנים את עצמם ודומים לבהמה (רש"י) ועוד שהרי כתוב תמחה את זכר עמלק: דוַיְשַׁמַּ֤ע הכריז (רש"י) ואסף (מ"צ) שָׁאוּל֙ אֶת_הָעָ֔ם וַֽיִּפְקְדֵם֙ מָנָה אותם בַּטְּלָאִ֔ים [ד] י"מ שם מקום (מ"צ), ורבותינו אמרו שמנה אותם ממש בטלאים כי אסור למנות את עם ישראל (רש"י) מָאתַ֥יִם אֶ֖לֶף רַגְלִ֑י הולכי רגל לא רוכבים (מ"צ) וַעֲשֶֹ֥רֶת אֲלָפִ֖ים אֶת_אִ֥ישׁ יְהוּדָֽה: הוַיָּבֹ֥א שָׁא֖וּל עַד_עִ֣יר עֲמָלֵ֑ק וַיָּ֖רֶב עם עמלק בַּנָּֽחַל [ה] נלחם איתם בנקל כי לפי הטבע העומד בהר הוא המנצח ושאול עמד בבקעה ובכל זאת ניצח במלחמה (שער בת רבים): ווַיֹּ֣אמֶר שָׁא֣וּל אֶֽל_הַקֵּינִ֡י בני יתרו (רש"י) לְכוּ֩ סֻּ֨רוּ הפרדו (מ"ד) רְד֜וּ מִתּ֣וֹךְ עֲמָלֵקִ֗י כי היו יושבים במדבר יהודה בנגב ערד וערד הוא עמלק (רש"י) פֶּן_אֹֽסִפְךָ֙ אשמידך עִמּ֔וֹ [ו] בעת אחרימם וְאַתָּ֞ה עָשִֹ֤יתָה חֶ֙סֶד֙ עִם_כָּל_ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל על יתרו יֵאָמֵר שיעץ להעמיד שופטים (מ"ד) בַּעֲלוֹתָ֖ם מִמִּצְרָ֑יִם וַיָּ֥סַר קֵינִ֖י מִתּ֥וֹךְ עֲמָלֵֽק: זוַיַּ֥ךְ והכה והמית שָׁא֖וּל אֶת_עֲמָלֵ֑ק מֵֽחֲוִילָה֙ בּוֹאֲךָ֣ שׁ֔וּר ממקום שנקרא חוילה עד מקום שנקרא שור אֲשֶׁ֖ר עַל_פְּנֵ֥י מִצְרָֽיִם: חוַיִּתְפֹּ֛שׂ שאול אֶת_אֲגַ֥ג מֶֽלֶךְ_עֲמָלֵ֖ק חָ֑י כי ריחם עליו וכדלקמן, [וי"א שהפך עצמו בכישוף לצאן וכך ניצול ובאותו יום הביא את זרע עמלק] וְאֶת_כָּל_הָעָ֖ם הֶחֱרִ֥ים הרג (ת"י) לְפִי_חָֽרֶב: טוַיַּחְמֹל֩ חמלו וחסו שָׁא֨וּל וְהָעָ֜ם עַל_אֲגָ֗ג וְעַל_מֵיטַ֣ב השלל (ע"פ מ"צ) הַצֹּאן֩ וְהַבָּקָ֨ר וְהַמִּשְׁנִ֤ים [מלשון שנים] הבקר שכפולים בבשר ושמנים וְעַל_הַכָּרִים֙ הכבשים השמנים וְעַל_כָּל_הַטּ֔וֹב [ז] וְלֹ֥א אָב֖וּ ולא רצו הַחֲרִימָ֑ם להרגם וְכָל_הַמְּלָאכָ֛ה המקנה נְמִבְזָ֥ה הבזויות וְנָמֵ֖ס והנשחתות (מ"צ) אֹתָ֥הּ הֶחֱרִֽימוּ המיתו: יוַֽיְהִי֙ דְּבַר_יְהֹוָ֔ה אֶל_שְׁמוּאֵ֖ל לֵאמֹֽר: יאנִחַ֗מְתִּי מחשבה עלתה על ליבי על מלכות שאול (רש"י) וחזרתי בי (ת"י) כִּֽי_הִמְלַ֤כְתִּי אֶת_שָׁאוּל֙ לְמֶ֔לֶךְ כִּֽי_שָׁב֙ סר מֵאַֽחֲרַ֔י וְאֶת_דְּבָרַ֖י לֹ֣א הֵקִ֑ים וַיִּ֙חַר֙ לִשְׁמוּאֵ֔ל כעס על עצמו (מ"ד) וכאב לו וַיִּזְעַ֥ק צעק ויתפלל (ת"י) על שאול (מ"ד) אֶל_יְהֹוָ֖ה [ח] כָּל_הַלָּֽיְלָה: יבוַיַּשְׁכֵּ֧ם שְׁמוּאֵ֛ל ללכת לִקְרַ֥את שָׁא֖וּל בַּבֹּ֑קֶר וַיֻּגַּ֨ד לִשְׁמוּאֵ֜ל לֵאמֹ֗ר בָּֽא_שָׁא֤וּל הַכַּרְמֶ֙לָה֙ וְהִנֵּ֨ה מַצִּ֥יב מכין מעמיד לוֹ֙ יָ֔ד [ט] מקום לחנות לחלק הביזה (ת"י), וי"א בנה שם מזבח והוא המזבח שנאמר באליהו (רש"י) וַיִּסֹּב֙ ומשם הסתובב שאול וַֽיַּעֲבֹ֔ר וַיֵּ֖רֶד הַגִּלְגָּֽל כל זה הוגד לשמואל (מ"ד) ששאול כבר ירד לגלגל: יגוַיָּבֹ֥א שְׁמוּאֵ֖ל אֶל_שָׁא֑וּל שהיה בגלגל וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ שָׁא֗וּל בָּר֤וּךְ אַתָּה֙ לַֽיהֹוָ֔ה יברך אותך ה', וב"ה זכיתי הֲקִימֹ֖תִי קיימתי אֶת_דְּבַ֥ר יְהֹוָֽה אשר ציויתני, וזכות זאת באה על ידך (מ"ד): ידוַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל אם קיימת את דבר ה' א"כ וּמֶ֛ה [רמז לקול של כבש שעושה מֶההה...] קֽוֹל_הַצֹּ֥אן הַזֶּ֖ה בְּאָזְנָ֑י וְק֣וֹל הַבָּקָ֔ר אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י שֹׁמֵֽעַ האם אמת הדבר שזה בא מעמלק (ע"פ מ"ד): טווַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל הן אמת הדבר מֵעֲמָלֵקִ֣י הֱבִיא֗וּם אֲשֶׁ֨ר חָמַ֤ל הָעָם֙ עַל_מֵיטַ֤ב הַצֹּאן֙ וְהַבָּקָ֔ר לְמַ֥עַן זְבֹ֖חַ לַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ ולא בשביל עצמן וְאֶת_הַיּוֹתֵ֖ר שלא ראויים לזבוח (מ"ד) הֶחֱרַֽמְנוּ: טזוַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל_שָׁא֔וּל ֤הֶרֶף עזוב (מ"ד) והמתן (ת"י, רש"י) וְאַגִּ֣ידָה לְּךָ֔ אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהֹוָ֛ה אֵלַ֖י הַלָּ֑יְלָה וַיֹּ֥אמֶרו (וַיֹּ֥אמֶר קרי) ל֖וֹ שאול דַּבֵּֽר: יזוַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל הֲל֗וֹא אפילו אִם_קָטֹ֤ן אַתָּה֙ נחשב בְּעֵינֶ֔יךָ ואין אתה מעריך את עצמך, מכל מקום הלא רֹ֛אשׁ ומלך על כל שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל אָ֑תָּה [י] ועוד וַיִּמְשָׁחֲךָ֧ יְהֹוָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עַל_יִשְׂרָאֵֽל ואתה הקובע וידך חזקה עליהם, ומדוע לא מיחית בידם שלא יקחו מהשלל (מ"ד): יחוהרי וַיִּשְׁלָחֲךָ֥ יְהֹוָ֖ה בְּדָ֑רֶךְ הטובה הזאת וַיֹּ֗אמֶר וציווך (מ"ד) לֵ֣ךְ וְהַחֲרַמְתָּ֞ה אֶת_הַֽחַטָּאִים֙ אֶת_עֲמָלֵ֔ק וְנִלְחַמְתָּ֣ ב֔וֹ עַ֥ד כַּלּוֹתָ֖ם אֹתָֽם: יטוְלָ֥מָּה לֹא_שָׁמַ֖עְתָּ בְּק֣וֹל יְהֹוָ֑ה להחרימם מכל וכל, היתכן כדבר הזה שבעבור דברי העם לא שמעת בקול ה' וַתַּ֙עַט֙ מהרת ורצת אֶל_הַשָּׁלָ֔ל [דמדלא מיחה נחשב כאילו הוא בעצמו מיהר לשלל (מ"ד)] וַתַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽה: כוַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל אֶל_שְׁמוּאֵ֗ל עמד על דעתו ואמר לא כאשר אתה אומר, אלא אֲשֶׁ֤ר אני כן שָׁמַ֙עְתִּי֙ בְּק֣וֹל יְהֹוָ֔ה וָאֵלֵ֕ךְ בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁר_שְׁלָחַ֣נִי יְהֹוָ֑ה וָאָבִ֗יא אֶת_אֲגַג֙ מֶ֣לֶךְ עֲמָלֵ֔ק עם זה שלא הרגתיו מ"מ לא שלחתיו לנפשו ובידי להורגו בכל עת (מ"ד) והעיקר וְאֶת_עֲמָלֵ֖ק הֶחֱרַֽמְתִּי: כאואני לא לקחתי מאומה מן השלל, אלא וַיִּקַּ֨ח הָעָ֧ם מֵהַשָּׁלָ֛ל צֹ֥אן וּבָקָ֖ר רֵאשִׁ֣ית [ממיטב (רש"י ומ"צ)] הַחֵ֑רֶם וכוונתם לטובה, עבור לִזְבֹּ֛חַ לַֽיהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בַּגִּלְגָּֽל (מ"ד): כבוַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֗ל הַחֵ֤פֶץ לַֽיהֹוָה֙ וכי חפץ הקב"ה בְּעֹל֣וֹת וּזְבָחִ֔ים כִּשְׁמֹ֖עַ כלהקשיב בְּק֣וֹל יְהֹוָ֑ה לא כן הדבר הִנֵּ֤ה שְׁמֹ֙עַ֙ למצוות ה' הוא טוב מִזֶּ֣בַח ט֔וֹב לְהַקְשִׁ֖יב לדבר ה', טוב לפניו מֵחֵ֥לֶב של אֵילִֽים על מזבח ה' (מ"ד): כגכִּ֤י חַטַּאת_קֶ֙סֶם֙ חטאת הממרא את פי ה' שוֶה כחטאת קסם מֶ֔רִי דהיינו כעמים שהולכים אחר מעוננים וקוסמים שהוא עוון גדול וְאָ֥וֶן וּתְרָפִ֖ים הַפְצַ֑ר כשם שהתרפים הם תוהו ושקר כן במה שאתה מפציר להחזיק בדעתך זה תוהו ושקר (מ"ד) כי היה לך לשלוט על העם ולא לירא מהם, ועכשיו יַ֗עַן מָאַ֙סְתָּ֙ אֶת_דְּבַ֣ר יְהֹוָ֔ה ולא שמעת בקולו וַיִּמְאָסְךָ֖ מִמֶּֽלֶךְ ותוסר מלכותך בעוונך (מלבי"ם): כדוַיֹּ֨אמֶר שָׁא֤וּל אֶל_שְׁמוּאֵל֙ חָטָ֔אתִי כִּֽי_ עָבַ֥רְתִּי אֶת_פִּֽי_יְהֹוָ֖ה וזה גרם לי גם לסתור וְאֶת_דְּבָרֶ֑יךָ במה שאמרתי ששמעתי בקול ה' והרבתי דברים לסתור את דבריך (מ"ד) כִּ֤י יָרֵ֙אתִי֙ אֶת_הָעָ֔ם מן דואג האדומי (רש"י) וָאֶשְׁמַ֖ע בְּקוֹלָֽם: כהוְעַתָּ֕ה שָֹ֥א נָ֖א סלח נא אֶת_חַטָּאתִ֑י שחטאתי לך (מ"ד) ועל שעברתי את פי ה' וְשׁ֣וּב עִמִּ֔י וְאֶֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה לַֽיהֹוָֽה: כווַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל_שָׁא֔וּל לֹ֥א אָשׁ֖וּב עִמָּ֑ךְ כי אם ה' מאס בך, איך אשוב עמך (מ"ד) כִּ֤י מָאַ֙סְתָּה֙ ולא שמעת אֶת_דְּבַ֣ר יְהֹוָ֔ה וַיִּמְאָסְךָ֣ יְהֹוָ֔ה מִהְי֥וֹת מֶ֖לֶךְ עַל_יִשְׂרָאֵֽל: כזוַיִּסֹּ֥ב שְׁמוּאֵ֖ל לָלֶ֑כֶת מעם שאול וַיַּחֲזֵ֥ק שאול בִּכְנַף_ בקצה שיפולי מְעִיל֖וֹ של שמואל [יא] כדי שלא ילך וַיִּקָּרַֽע כנף המעיל (מ"ד): כחוַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ שְׁמוּאֵ֔ל הקריעה היא סימן שכבר קָרַ֨ע יְהֹוָ֜ה אֶֽת_מַמְלְכ֧וּת יִשְׂרָאֵ֛ל מֵעָלֶ֖יךָ הַיּ֑וֹם [יב] וּנְתָנָ֕הּ לְרֵעֲךָ֖ הַטּ֥וֹב מִמֶּֽךָּ [יג] והוא דוד המלך (מ"ד): כטוְגַם֙ נֵ֣צַח יִשְׂרָאֵ֔ל ה' שהוא חוזקם ותוקפם ונצחונם של ישראל (רבינו ישעיה) לֹ֥א יְשַׁקֵּ֖ר בהבטחתו וְלֹ֣א יִנָּחֵ֑ם יתחרט לאחר מכן (מ"ד) כִּ֣י לֹ֥א אָדָ֛ם ה֖וּא לְהִנָּחֵֽם: לוַיֹּ֣אמֶר אפילו שחטאתי חָטָ֔אתִי בכל זאת (מ"ד) עַתָּ֗ה כַּבְּדֵ֥נִי נָ֛א נֶ֥גֶד זִקְנֵֽי_עַמִּ֖י וְנֶ֣גֶד יִשְׂרָאֵ֑ל וְשׁ֣וּב עִמִּ֔י וְהִֽשְׁתַּחֲוֵ֖יתִי לַֽיהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ: לאוַיָּ֥שָׁב שְׁמוּאֵ֖ל כיבד אותו אַחֲרֵ֣י שָׁא֑וּל וַיִּשְׁתַּ֥חוּ שָׁא֖וּל לַֽיהֹוָֽה: לבוַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֗ל הַגִּ֤ישׁוּ אֵלַי֙ אֶת_אֲגַג֙ מֶ֣לֶךְ עֲמָלֵ֔ק וַיֵּ֣לֶךְ אֵלָ֔יו אֲגַ֖ג מַעֲדַנֹּ֑ת קשור בשלשלאות (רבינו ישעיה, מ"ד) וַיֹּ֣אמֶר אֲגָ֔ג אָכֵ֖ן באמת סָ֥ר אלי וקרב מַר_מרירות הַמָּֽוֶת [יד] (רש"י) כי ידע שמביאים אותו להורגו: לגוַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל כַּאֲשֶׁ֨ר שִׁכְּלָ֤ה נָשִׁים֙ חַרְבֶּ֔ךָ כמו שהנשים היו שכולות מבעליהן ומילדיהן שנהרגו בחרבך כֵּן_תִּשְׁכַּ֥ל מִנָּשִׁ֖ים אִמֶּ֑ךָ כן אמך תהיה שכולה ממך [טו] וַיְשַׁסֵּ֨ף חתך אותו לארבע חלקים (רש"י) שְׁמוּאֵ֧ל אֶת_אֲגָ֛ג לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה בַּגִּלְגָּֽל: לדוַיֵּ֥לֶךְ שְׁמוּאֵ֖ל הָרָמָ֑תָה וְשָׁא֛וּל עָלָ֥ה אֶל_בֵּית֖וֹ גִּבְעַ֥ת שָׁאֽוּל:


הפטרה דפרזין

 

הקשר בין ההפטרה לפרשה
 


בהפטרה מסופר על תוכחת אליהו לעם שעבדו אלילים, וזה מעין הפרשה שבה מסופר על תוכחת משה לעם על שעשו את העגל.

 

תוכן ההפטרה
 


הקדמה: בשנה השלישית לעצירת המטר ע"י אליהו, ה' אמר לו שילך ויראה לפני אחאב ויחזיר את ישראל בתשובה ויוריד מטר, כי הרעב היה חזק מאד, עד שאחאב ועובדיה הלכו בעצמם לחפש חציר לבהמות שלא יכרתו וחילקו ביניהם את הארץ שכל אחד יחפש במקום אחר,
כאשר היה עובדיה בשדה, נראה לו אליהו וביקשו שילך ויודיע לאחאב, שאליהו מחכה לו.
בתחלה חשש עובדיה ללכת, כי אמר לאליהו עד שאלך להודיע לאחאב שאתה פה, תבוא רוח ה' ותשאך למקום בלתי ידוע, ואחאב יחשוב שהיתלתי בו ויהרגני, ואם אמות אין מי שידאג למאה נביאים שהחבאתי במערות, אליהו נשבע לו שהיום יראה אל אחאב,
וכאשר ראה אותו אחאב אמר לו אתה עוכר ישראל, אך אליהו ענהו שהוא לא עכר את ישראל, אלא אחאב ובית אביו הם שעכרו את ישראל בגלל תועבותיהם,
התוכן: אליהו מבקש מאחאב שיאסוף את כל ישראל להר הכרמל, ויביא אתו את נביאי הבעל ונביאי האשרה האוכלים על שולחנה של איזבל,
אחאב עשה כדבריו והביא את נביאי הבעל, [אך את נביאי האשרה לא הסכימה איזבל המרשעת לשלוח, כי ידעה שלא יעמדו במבחן וימותו],
כאשר נאספו כל ישראל בהר הכרמל, שאלם אליהו מדוע הם פוסחים על שתי הסעיפים פעם הולכים אחרי ה', ופעם הולכים אחרי הבעל, העם לא ענוהו כי לא ידעו במי לבחור, כשראה את זאת אמר להם בואו ונעשה מבחן.
ארבע מאות וחמישים נביאי הבעל יבנו מזבח ויקריבו עליו פר לבעל, אך לא ישימו אש, וגם אליהו יבנה מזבח לה' ויקריב פר ואש לא ישים.
וכל אחד יתפלל לאלוהיו ומי שיוריד אש מן השמים הוא האלהים, העם הסכים לדבריו, נביאי הבעל בנו מזבח הקריבו פר וצעקו כל היום לבעל שיענה להם, אך אין קול ואין קשב.
אחר כך ניגש אליהו למזבח שבנה, הקריב עליו פר וחפר תעלה סביב המזבח, וביקש לשפוך מים על הפר, גם את התעלה מילא מים,
ואז התפלל לה' וביקש שיוריד אש מן השמים, ה' שמע בקולו ירדה אש ושרפה את הפר, העצים, המים וגם את העפר לחכה, ואז כל העם נפלו על פניהם ואמרו: ה' הוא האלהים, ה' הוא האלהים, וחזרו בתשובה.
[אחרי כן תפשו את נביאי הבעל, הורידם אליהו לנחל קישון ושחטם שם, ואז אומר אליהו לאחאב שיעלה לאכול ולשתות כי עוד מעט ירד גשם. אליהו עלה להר הכרמל התפלל לה', תפילתו התקבלה וירד גשם גדול ורב].

 


מלכים א' פרק י"ח פסוק כ' - פסוק ל"ט.

 

כאליהו ביקש מאחאב שאם רוצה שיגרום שירדו גשמים שיקבץ את כל ישראל ואת נביאי השקר להר הכרמל וכך עשה וַיִּשְׁלַ֥ח אַחְאָ֖ב בְּכָל_בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל שיבואו להר הכרמל, וכל ישראל באו מאליהם, אבל נביאי הבעל לא רצו להגיע ולכן הביאם אחאב בעל כרחם, וז"ש וַיִּקְבֹּ֥ץ אֶת_הַנְּבִיאִ֖ים של הבעל אֶל_הַ֥ר הַכַּרְמֶֽל בעל כרחם שלא בטובתם (רד"ק): כאוַיִּגַּ֨שׁ אֵלִיָּ֜הוּ אֶל_כָּל_ הָעָ֗ם וַיֹּ֙אמֶר֙ עַד_מָתַ֞י אַתֶּ֣ם פֹּסְחִים֘ מדלגים וקופצים עַל_שְׁתֵּ֣י הַסְּעִפִּים֒ המחשבות, כלומר עד מתי תהיו נוטים במחשבותיכם כפיסח זה בשתי רגליו פעם על ימין ופעם על שמאל (מ"ד), שאינכם מבינים להכריע מי האלוהים, תחליטו אִם_יְהֹוָ֤ה הָֽאֱלֹהִים֙ לְכ֣וּ אַחֲרָ֔יו וְאִם_הַבַּ֖עַל לְכ֣וּ אַחֲרָ֑יו וְלֹֽא_עָנ֥וּ הָעָ֛ם אֹת֖וֹ דָּבָֽר כי לא ידעו להכריע (רש"י) [כי אליהו לבדו היה נביא אמת]: כבוַיֹּ֤אמֶר אֵלִיָּ֙הוּ֙ אֶל_הָעָ֔ם יש לנביאי הבעל יתרון אחד (ע"פ מלבי"ם), כי אֲנִ֞י נוֹתַ֧רְתִּי נָבִ֛יא לַיהֹוָ֖ה לְבַדִּ֑י כי מאה הנביאים שהחביאם עובדיה, לא היו ידועים להם וּנְבִיאֵ֣י הַבַּ֔עַל אַרְבַּע_מֵא֥וֹת וַחֲמִשִּׁ֖ים אִֽישׁ אמנם בכל זאת נראה תפילת מי תתקבל (מ"ד): כגוְיִתְּנוּ_לָ֜נוּ שְׁנַ֣יִם פָּרִ֗ים לקורבן וְיִבְחֲר֣וּ לָהֶם֩ הַפָּ֨ר הָאֶחָ֜ד נביאי הבעל יבחרו ראשונים את הפר המובחר כי רבים הם (מלבי"ם) וִֽינַתְּחֻ֗הוּ ויחתכהו לאברים (מ"צ) וְיָשִֹ֙ימוּ֙ עַל_הָ֣עֵצִ֔ים וְאֵ֖שׁ לֹ֣א יָשִֹ֑ימוּ וַאֲנִ֞י לבדי אֶעֱשֶֹ֣ה| אֶת_הַפָּ֣ר הָאֶחָ֗ד הנשאר הגרוע (מלבי"ם) וְנָֽתַתִּי֙ עַל_הָ֣עֵצִ֔ים וְאֵ֖שׁ לֹ֥א אָשִֹֽים: כדוּקְרָאתֶ֞ם אתם בתחילה בְּשֵׁ֣ם אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם ולא על ידי השבעה לשר האש, או על ידי כשופים ולהטים, או מעשה שדים (אלשיך) וַֽאֲנִי֙ אֶקְרָ֣א בְשֵׁם_יְהֹוָ֔ה וְהָיָ֧ה הָאֱלֹהִ֛ים אֲשֶׁר_יַעֲנֶ֥ה בָאֵ֖שׁ אשר יוריד אש זה סימן (מ"ד) כי ה֣וּא הָאֱלֹהִ֑ים וַיַּ֧עַן כָּל_הָעָ֛ם וַיֹּאמְר֖וּ ט֥וֹב הַדָּבָֽר כי היו מסופקים מה האמת ורצו לעמוד על דבר ברור (מלבי"ם): כהוַיֹּ֨אמֶר אֵלִיָּ֜הוּ לִנְבִיאֵ֣י הַבַּ֗עַל נתן להם ג' יתרונות, א' בַּחֲר֨וּ לָכֶ֜ם ראשונים הַפָּ֤ר הָֽאֶחָד֙ [א] המובחר, ב' וַעֲשׂ֣וּ רִאשֹׁנָ֔ה והטעם לזה ג' כִּ֥י אַתֶּ֖ם הָרַבִּ֑ים (מלבי"ם) וְקִרְאוּ֙ בְּשֵׁ֣ם אֱלֹהֵיכֶ֔ם וְאֵ֖שׁ לֹ֥א תָשִֹֽימוּ: כווַ֠יִּקְחוּ אֶת_הַפָּ֨ר אֲשֶׁר_נָתַ֣ן לָהֶם֘ וַֽיַּעֲשׂוּ֒ וַיִּקְרְא֣וּ בְשֵׁם_הַבַּ֠עַל מֵהַבֹּ֨קֶר וְעַד_הַצָּהֳרַ֤יִם לֵאמֹר֙ הַבַּ֣עַל עֲנֵ֔נוּ וְאֵ֥ין ק֖וֹל וְאֵ֣ין עֹנֶ֑ה וַֽיְפַסְּח֔וּ וידלגו (מ"ד) וירקדו (רש"י) עַל_הַמִּזְבֵּ֖חַ אֲשֶׁ֥ר עָשָֹֽה [ב] כי זו היתה דרך עבודתם (מ"ד) [וי"א שדילגו על המזבח אשר עשה אליהו והרסו אותו וזה שכתוב לקמן וירפא את מזבח ה' ההרוס (מלבי"ם)]: כזוַיְהִ֨י בַֽצָּהֳרַ֜יִם וַיְהַתֵּ֧ל לעג בָּהֶ֣ם אֵלִיָּ֗הוּ וַיֹּ֙אמֶר֙ קִרְא֤וּ בְקוֹל_גָּדוֹל֙ כִּֽי_ הלא אֱלֹהִ֣ים ה֔וּא רק שעדיין לא שמע כִּ֣י שִֹ֧יחַ מדבר עם מישהו וְכִֽי_שִֹ֛יג ל֖וֹ ואולי משיג ומעיין בחכמות וְכִֽי_דֶ֣רֶךְ ל֑וֹ או שהוא בדרך רחוקה (מ"ד), או בבית הכסא הוא (רש"י), או אוּלַ֛י יָשֵׁ֥ן ה֖וּא וע"י שתקראו בקול גדול וְיִקָֽץ משנתו: כחוַֽיִּקְרְאוּ֙ בְּק֣וֹל גָּד֔וֹל כמו שאמר להם אליהו הנביא, ואפילו שאמר להם הדברים בלגלוג והיתול וַיִּתְגֹּֽדְדוּ֙ חתכו ושרטו בשרם (מ"ד) כְּמִשְׁפָּטָ֔ם בַּחֲרָב֖וֹת וּבָֽרְמָחִ֑ים עַד_שְׁפָךְ_דָּ֖ם עֲלֵיהֶֽם שאולי ישן הוא וירגיש בצער הדקירות של הנביאים (מלבי"ם): כטוַֽיְהִי֙ כַּעֲבֹ֣ר הַֽצָּהֳרַ֔יִם וַיִּֽתְנַבְּא֔וּ עשו עצמם כמתנבאים שתרד אש עַ֖ד לַעֲל֣וֹת הַמִּנְחָ֑ה ואז נתעייפו ולא נתנבאו עוד וְאֵֽין_ק֥וֹל וְאֵין_עֹנֶ֖ה וְאֵ֥ין קָֽשֶׁב אין מי שיקשיב להם כי הכל הבל וריק (מ"ד): לוַיֹּ֨אמֶר אֵלִיָּ֤הוּ לְכָל_הָעָם֙ גְּשׁ֣וּ אֵלַ֔י ותראו שאין הערמה בדבר (מ"ד) וַיִּגְּשׁ֥וּ כָל_הָעָ֖ם אֵלָ֑יו וַיְרַפֵּ֛א תיקן ובנה אֶת_מִזְבַּ֥ח יְהֹוָ֖ה הֶהָרֽוּס [ג] הוא המזבח שבנה שאול בכרמל, ומלכי ישראל הרסו המזבחות שבנו לשם שמים ועתה בנה אליהו את המזבח שבכרמל (רש"י): לאוַיִּקַּ֣ח אֵלִיָּ֗הוּ שְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ אֲבָנִ֔ים לעורר זכות השבטים הקדושים (רד"ק) כְּמִסְפַּ֖ר שִׁבְטֵ֣י בְנֵֽי_יַעֲקֹ֑ב להזכיר זכות יעקב אבינו (מ"ד) אֲשֶׁר֩ הָיָ֨ה דְבַר_יְהֹוָ֤ה אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר יִשְׂרָאֵ֖ל יִהְיֶ֥ה שְׁמֶֽךָ כי ישראל למעלה מהמזלות ומושלים על המלאכים (ע"פ מלבי"ם): לבוַיִּבְנֶ֧ה אֶת_הָאֲבָנִ֛ים מִזְבֵּ֖חַ בְּשֵׁ֣ם יְהֹוָ֑ה וַיַּ֣עַשׂ תְּעָלָ֗ה עשה חפירה (מ"ד) כְּבֵית֙ סָאתַ֣יִם זֶ֔רַע כשיעור מקום זריעת סאתים ושיעורו חמישים אמה על מאה אמה כחצר המשכן (רש"י) סָבִ֖יב לַמִּזְבֵּֽחַ שילכו בה המים להגדיל הנס (מ"ד): לגוַֽיַּעֲרֹ֖ךְ ויסדר (ת"י) אֶת_הָֽעֵצִ֑ים וַיְנַתַּח֙ אֶת_הַפָּ֔ר וַיָּ֖שֶׂם עַל_הָעֵצִֽים: לדוַיֹּ֗אמֶר מִלְא֨וּ אַרְבָּעָ֤ה כַדִּים֙ [ד] מַ֔יִם להגדיל הנס וְיִֽצְק֥וּ וישפכו עַל_הָעֹלָ֖ה וְעַל_הָעֵצִ֑ים וזה נעשה על ידי אלישע כי נעשו אצבעותיו כמעיינות ונתמלאה התעלה (רש"י) וַיֹּ֤אמֶר שְׁנוּ֙ שפכו פעם שנית וַיִּשְׁנ֔וּ ושפכו פעם שנית וַיֹּ֥אמֶר שַׁלֵּ֖שׁוּ שפכו פעם שלישית וַיְשַׁלֵּֽשׁוּ ושפכו פעם שלישית (מ"ד): להוַיֵּלְכ֣וּ הַמַּ֔יִם סָבִ֖יב לַמִּזְבֵּ֑חַ סביב מקום המערכה (מ"ד) וְגַ֥ם אֶת_הַתְּעָלָ֖ה מִלֵּא_מָֽיִם [ה]: לווַיְהִ֣י| בַּעֲל֣וֹת הַמִּנְחָ֗ה בעת העלאת מנחת הערב וַיִּגַּ֞שׁ אֵלִיָּ֣הוּ הַנָּבִיא֘ [ו] להתפלל וַיֹּאמַר֒ יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָם֙ יִצְחָ֣ק וְיִשְׂרָאֵ֔ל הַיּ֣וֹם יִוָּדַ֗ע כאשר תרד האש מן השמים כִּֽי_אַתָּ֧ה אֱלֹהִ֛ים משרה שכינתך (מ"ד) בְּיִשְׂרָאֵ֖ל וכאשר תשלחני לעתיד לבשר הגאולה יאמינו בי (רד"ק) וַאֲנִ֣י עַבְדֶּ֑ךָ וּבִדְבָרְיךָ֣ (וּבִדְבָרְךָ֣ קרי) עָשִֹ֔יתִי שהקרבתי בבמה בשעת איסור הבמות (רש"י) אֵ֥ת כָּל_הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה: לזעֲנֵ֤נִי יְהֹוָה֙ עֲנֵ֔נִי [ז] ענני בהורדת האש, ענני במטר (ת"י), ענני שלא יאמרו מעשה כשפים זה (רש"י) וְיֵֽדְעוּ֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה כִּֽי_אַתָּ֥ה יְהֹוָ֖ה הָאֱלֹהִ֑ים וְאַתָּ֛ה הֲסִבֹּ֥תָ אֶת_לִבָּ֖ם אֲחֹרַנִּֽית ליבם שהיה אחורנית ורחוק ממך תסב אותו עתה אליך (מ"ד): לחוַתִּפֹּ֣ל אֵשׁ_יְהֹוָ֗ה וַתֹּ֤אכַל בתחילה אֶת_הָֽעֹלָה֙ שהיא העיקר שבעבורה ירדה האש, ואח"כ וְאֶת_הָ֣עֵצִ֔ים שהם מכשירים הקורבן, ואח"כ וְאֶת_הָאֲבָנִ֖ים ואח"כ וְאֶת_הֶעָפָ֑ר וְאֶת_הַמַּ֥יִם אֲשֶׁר_בַּתְּעָלָ֖ה לבסוף (מלבי"ם) לִחֵֽכָה יבשה ושרפה הכל עד שלא נשאר בתעלה שום לחות (רד"ק): לטוַיַּרְא֙ כָּל_הָעָ֔ם וַֽיִּפְּל֖וּ עַל_פְּנֵיהֶ֑ם להשתחוות לה' (מ"ד) וַיֹּ֣אמְר֔וּ יְהֹוָה֙ ה֣וּא הָאֱלֹהִ֔ים ולא הבעל (רש"י) כי ראו שע"ז אין בה ממש, וחזרו ואמרו יְהֹוָ֖ה ה֥וּא הָאֱלֹהִֽים [ח] אמרו ושנו לחזק האמונה (רד"ק):